איש צדיק מתבקש לבחור אם הוא רוצה להגיע לגן עדן או לגיהנום. מאחר שהוא צדיק, מתאפשר לו לבקר בגן עדן ובגיהנום לפני שיבחר.
כשהגיע לגיהנום, הוא נדהם למצוא אנשים ישובים סביב שולחן ערוך בכל טוב, שפע של אוכל משובח! הוא חשב לעצמו: "לא כל כך נורא בגיהנום!"
אך כשהביט ביתר תשומת לב, ראה שהאנשים רעבים. הם רעבים למרות שמולם מונח שפע של אוכל. ואז הבחין שלכל סועד ניתנו כפות אכילה באורך של מטר, ואיתן לא הייתה להם דרך לקרב את המזון לפה. אף אחד לא יכול היה לאכול. ממש גיהנום!
לשבת במשתה מוקף בשפע של אוכל טעים וריחות משכרים, ללא יכולת לטעום אפילו פירור.
אז נלקח האיש אל גן עדן להתבונן בחיים שם. להפתעתו, ראה אנשים ישובים סביב שולחן משתה זהה בדיוק לשולחן בגיהנום, וגם כאן לכל סועד היו כפות אכילה באורך של מטר!
אבל כאן אכלו כולם בהנאה משפע המזון שהוגש להם. תושבי גן עדן השתמשו בכפות הארוכות להאכיל אחד את השני.
מי ייתן ונשכיל להתנהג אחד כלפי השני בכבוד ובאהבה וליצור גן עדן. כי גן העדן והגיהנום הם כאן, עלינו רק לבחור.
אני בחרתי בגן עדן. ואתם?